החלטה בתיק ת"א 57064-05-12

1.      התובעת, ילידת 6/3/76 נפגעה, לטענתה, בתאונת דרכים מיום 28/2/11 עת נפלה בסיום נסיעה מרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת מס' 2. בכתב התביעה טענה התובעת, כי תוך כדי ירידתה מהרכב שעמד בעליה, הוציאה רגל ימין והניחה אותה על הרצפה בעודה מוציאה רגל שמאל, רגלה נתקלה בקנט הרגל, איבדה שיווי משקל ונפלה ארצה וכל משקל גופה נפל על רגלה הימנית.

2.      הנתבעת 2 כפרה בנסיבות האירוע כפי שנטענו ע"י התובעת וטענה, כי התובעת נפלה בנסיבות אחרות וללא שום קשר לרכב הנטען.

3.      נוכח כפירת הנתבעת בחבות הוריתי, בהחלטה מיום 17/4/13, על פיצול הדיון באופן שתידון תחילה שאלת החבות. עוד קבעתי, כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית; התובעת תוך 30 יום מאותו מועד והנתבעים תוך 30 יום לאחר מכן תוך מתן פטור מתצהירי חוקרים וקביעת התיק להוכחות להיום.

4.      בישיבת היום שמעתי את התובעת, את אחיה (הנתבע מס' 1) שנהג ברכב, על פי הנטען, ואת נסרין דהאמשה, ארוסתו של הנתבע מס' 1 שאף היא הייתה נוסעת ברכב במועד אירוע התאונה. שלושת העדים נחקרו בחקירה נגדית ארוכה וצולבת ועומתו עם מסמכים שונים שהוצגו להם. שלושת העדים העידו מטעם התובעת ואילו מטעם הנתבעת לא הוזמנו עדים, אך הוגשו ראיות בכתב הכוללות תצהיר בריאות של התובעת, מסמכים רפואיים מעברה של התובעת ומסמכים רפואיים הקשורים לתאונה.

5.      ב"כ הנתבעת טען, כי בגרסאות העדים מטעם התובעת התגלו סתירות מהותיות, כי הגרסה בכללותה אינה סבירה ואינה הגיונית, גרסאות שלושת העדים הועתקה מתיאור נסיבות האירוע כפי שהובאו בטופס ההודעה למשטרה ולסוכן הביטוח ובעצם העדים תיאמו את גרסאותיהם בכל אותם פרטים שהופיעו בגרסה שנמסרה בהודעה למשטרה ולסוכן הביטוח. לדבריו, באשר לפרטים הסובבים את האירוע, שלא הייתה לגביהם התייחסות באותה גרסה ראשונית שנמסרה למשטרה ולסוכן הביטוח, מסרו העדים גרסאות סותרות - דבר אשר מצביע על חוסר מהימנות גרסתם. ב"כ הנתבעת אף טען, כי הגרסה, כפי שהועלתה ע"י העדים בתצהירים ובחקירתם הנגדית, אינה תואמת את הגרסה שנרשמה במסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה, שם טענה התובעת כי הסיבה לנפילתה מהרכב היא החלקתה בעוד שבעדויותיהם היום טענו העדים, כי התובעת נפלה עקב כך שרגלה השמאלית נתקלה בקנט של הרכב ולא עקב החלקה. ב"כ הנתבעת אף הפנה לעובדה שבחקירתה הנגדית טענה התובעת, לראשונה, כי צורת הלבוש שלה באותו יום של התאונה הפריע לה לרדת מהרכב ולכן היא לא הייתה יכולה לייצב את ירידתה מהרכב עקב העובדה שהיא החזיקה בחלק התחתון של הגלביה שלבשה ולא הייתה יכולה לתמוך את גופה ביד השמאלית שלה. לטענתו, מדובר בגרסה כבושה שהועלתה לראשונה על דוכן העדים ואין לתת בה אמון.

6.       לאחר ששמעתי את העדויות מטעם התביעה ועיינתי בראיות שהוגשו ע"י הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה כי היא נפגעה עת נפלה מרכב תוך כדי ירידתה ממנו בסיום נסיעה. אין מחלוקת, כי נסיבות האירוע כפי שנטענו ע"י התובעת מהוות תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 ולפיכך, מוטלת על הנתבעים, ביחד ולחוד, האחריות לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה.

להלן אנמק את הכרעתי.

7.      כאמור, מטעם התובעת העידו 3 עדים אשר מסרו גרסה תואמת באשר לנסיבות אירוע התאונה והשתלשלות האירועים לפני ואחרי התאונה ובאשר לנסיבות הספציפיות שבהן אירעה התאונה. בגרסאות התובעת ושני העדים מטעמה לא התגלו סתירות מהותיות שיש בהן כדי לכרסם באמינות גרסתם. שלושת העדים הסבירו בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית, כי ביום האירוע הם יצאו לבילוי בעפולה, שם הם שהו מספר שעות ולאחר מכן נסעו בחזרה הביתה. בדרך חזרה הביתה ביקשה התובעת מהנתבע מס' 1 לעצור את רכבו כדי לקנות בקבוק מים שכן היא הרגישה שהיא צמאה וזקוקה למים. הנהג עצר את רכבו ליד אחת החנויות בשכונת ביר אלאמיר בנצרת, התובעת ביקשה לרדת מהרכב ותוך כדי ירידתה מהרכב רגלה השמאלית נתקלה בקנט התחתון של הרכב, איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונפגעה.

כאמור, לא התגלו שום סתירות באשר למקום שממנו התחילה הנסיעה ביום האירוע. שלושת העדים העידו, הן בתצהירים והן בחקירה הנגדית, כי הם נסעו לעיר עפולה לצורך עריכת קניות, שלושת העדים העידו כי הם ביקרו במתחם קניות בעיר עפולה, שלושת העדים העידו כי התאונה אירעה בנסיעה חזרה מעפולה הביתה לנצרת, שלושת העדים העידו כי הנתבע 1 עצר את רכבו כדי לאפשר לתובעת לרכוש בקבוק מים לאחר שחשה שהיא צמאה ושלושת העידו, כי התאונה אירעה תוך כדי ירידתה של התובעת מהרכב לצורך רכישת בקבוק מים כאמור.

8.      אכן מהשוואת גרסת התובעת והנתבע מס' 1 מצד אחד לעומת עדותה של הנוסעת נסרין התגלתה סתירה באשר לשעת היציאה לבילוי; בעוד שהתובעת והנתבע מס' 1 העידו כי הם נסעו לעפולה בשעות הבוקר, בילו שם מספר שעות ורק בשעות הערב הם חזרו הביתה, נסרין טענה בעדותה ובחקירה הנגדית כי הם נסעו לעפולה בשעות אחה"צ לאחר שהיא סיימה את עבודתה בסביבות השעה 14:30 - 15:00.

סתירה זו אכן קיימת ולא ניתן להתעלם ממנה. יחד עם זאת, אינני סבור כי יש בסתירה זו כדי לפגום בצורה ממשית במהימנותם של העדים שעשו עליי רושם סביר ואין בה כדי לשלול את גרסתם באשר לנסיבות אירוע התאונה. יש לזכור, מאז אירוע התאונה חלפו כשנתיים וחצי, פרק זמן שאינו מבוטל. במהלך השנים לוחות הזמנים עלולים להשתבש לעדים, מה שנראה להם שאירע בשעות הבוקר יכול להיות שאירע בשעה אחרת ובמועד אחר, כך שאינני מקבל את הטענה שמקור הסתירה במקרה דנן הוא בחוסר אותנטיות של התאונה.

9.      ב"כ הנתבעת הפנה, כאמור, לרישום במסמכים הרפואיים, שם נרשם כי התובעת החליקה במהלך יציאה מרכב, נפלה ונפגעה. לטענתו, רישום זה סותר את גרסת התובעת ועדיה בעיקר נוכח תשובתה של התובעת בחקירה הנגדית שהיא לא החליקה בעת ירידתה מהרכב. על כן, ביקש ב"כ הנתבעת לראות בסתירה זו כסתירה מהותית אשר פוגמת באמינות גרסתם של התובעת ועדיה.

גם טענה זו אינני מקבל. התובעת הסבירה בחקירתה הנגדית, כי היא לא נשאלה בעת ביקורה בקופת חולים או בבית החולים באשר לנסיבות המדויקות של נפילתה וכל אשר מסרה שם היה שהיא נפלה מרכב ונחבלה. גרסה זו תואמת את הרישום בתעודת חדר מיון, שם כתוב " פנתה למיון אחרי שנפלה מהאוטו של האח שלה ונחבלה בכף רגל ימין ובירך ימין ". אין זכר להחלקה כסיבה לנפילה והדבר תומך בהסבר שנתנה התובעת בחקירתה הנגדית.

יתרה מכך, אינני סבור כי מדובר בסתירה מהותית אלא מדובר בסתירה בפרט שולי שאין בו, לטעמי, כדי לפגוע במהימנות גרסתם של התובעת  והעדים מטעמה, שעשו עליי, כאמור, רושם סביר.

10.  באשר לטענת ב"כ הנתבעת לעניין צורת הלבוש של התובעת ולכך שהגלביה שהיא לבשה באותו יום הפריעה לה לרדת מהרכב, מדובר בטענה חסרת בסיס. אינני סבור, כי על התובעת לפרט בכתב התביעה או בתצהיר העדות הראשית שלה את כל השלבים שהביאו לנפילה שלה לפרטי פרטים, תוך פירוט האופן שבו החזיקה את הכיסא תוך כדי ירידתה מהרכב, את האופן שבו החזיקה את הבגדים שלה לצורך ירידה מהרכב ולתת תיאור מלא המתייחס גם לפרטים השוליים ביותר. לטעמי, די בפרטים שמסרה התובעת בתצהיר ובכתב התביעה כדי להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה באשר לנסיבות אירוע התאונה. על כן, העובדה שהתובעת לא הזכירה את צורת הלבוש שלה ביום התאונה ואת העובדה שהיא החזיקה את הגלביה שלה כדי שתוכל לצאת מהרכב, אין בה כדי לפגוע כהוא זה באמינות גרסתה.

11.  גרסתה של התובעת והעדים מטעמה מקבלת חיזוק מהרישום במסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר התאונה. במסמכים אלה צוין במפורש, כי התובעת נפלה מרכב שהיה נהוג ע"י אח שלה וכתוצאה מכך נחבלה ברגל. תיאור זה מופיע הן במכתב ההפניה שקיבלה התובעת מקופת חולים (מוצגים נ/5 ו-נ/4) והן בתעודת חדר המיון של בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת אליו פנתה התובעת מיד לאחר אירוע התאונה. אינני סבור, כי בדרך לבית החולים כבר תיאמה התובעת את גרסתה עם האח, והחליטו שניהם יחד למסור בקופ"ח, כי היא נפלה דווקא מהרכב של אחיה. רישום זה שנערך כחצי שעה לאחר אירוע התאונה מחזק, כאמור, את גרסת התובעת כי היא נפלה תוך כדי ירידתה מהרכב.

12.  לא מצאתי ממש ביתר ההשגות שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו ואינני רואה צורך להתייחס לכל אחת ואחת מהטענות שהעלה שם. אציין, כי התובעת ושלושת העדים מטעמה עשו עליי רושם חיובי. עדותם, כאמור, הייתה סבירה, לא התגלו בה סתירות מהותיות או סימני שאלה או תהיות כלשהן שיש בהן כדי לפגוע באמינות הגרסה באופן כללי.

13.  אשר על כן, אני מקבל את גרסת התובעת וקובע, כי בסיום נסיעה ותוך כדי ירדה מהרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח אצל הנתבעת מס' 2 בביטוח חובה, נפלה התובעת לאחר שרגלה השמאלית נתקלה בקנט התחתון של הרכב וכתוצאה מכך היא נפגעה בגופה. בנסיבות אלו, מוטלת על הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני קובע ישיבת קדם משפט לדיון בשאלת גובה הנזק ליום 21/10/13 בשעה 9:30.